בטוח לאומי-סניף ירושלים ואח' נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק - דין

מבוא

1. הצדדים הסכימו על דחיית התובענה לאחר שהוגשה בקשה לסעד זה ע"י הנתבעים 1 ו-2.

יחד עם זאת נחלקו הצדדים בכל הקשור עם הוצאות המשפט. לפיכך הוריתי על הגשת סיכומים בעניין זה ולאחר שאלה הוגשו פניתי לקבוע שיעורן.

רקע

2. התובע הגיש תביעתו כתביעת שיבוב על פי חוזה שנחתם בינו לבין הנתבעת 1 כמו גם על פי על פי סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב],התשנ"ה-1995 (להלן:"חוק המל"ל") ולחלופין כתביעה נזיקית.

3. לטענת התובע, בתאריך 3.1.2001 נפגע מר אליהו יקיר (להלן:"הנפגע/הניזוק") בתאונה עת ביצע עבודת תובלה עבור הנתבעת 3 כאשר משאית שבבעלותו, נרתמה למיכלית שבבעלות הנתבעת 3 ושבוטחה ע"י הנתבעות 1 ו-2. הנפגע הגיע לחצרי הנתבעת 3 או 4 לשם ניקוי המיכלית ולאחר מכן תכנן לנתקה ולהשאירה באותם חצרים.

4. הנפגע עלה למיכלית על מנת לנקותה באמצעות מים וכשביקש לרדת מהמכלית על מנת לנתקה מהמשאית נפל מגובה רב ונחבל קשות בכל חלקי גופו.

5. התובע טען, כי עסקינן בתאונת דרכים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן:"חוק הפיצויים"). הנפגע הגיש לתובע תביעה לדמי פגיעה וגמלת נכות מעבודה והאחרון הכיר בו כנכה בשיעור 100% כתוצאה מהתאונה תוך תשלום סכומים ניכרים שהועמדו על 5,054,811 ₪, לרבות הפרשי הצמדה וריבית.

התובע תבע מהנתבעים 1 ו-2 תשלום של 80% מסכום התביעה לפי ההסכם שבין הצדדים בתוספת ריבית כמוסכם מההסכם. ככל שיקבע כי אין מדובר בתאונת דרכים עתר לפיצוי לפי חוק המל"ל סעיף 328 ו/או לפי החוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים ( הטבת נזקי גוף),תשכ"ד-1964.

ביחס לנתבעות 3 ו-4 טען התובע לעילת הרשלנות.

6. בעת הגשת תובענה זו עמדה תביעת הנפגע במהלך בירור בפני בימ"ש השלום בת"א וטרם ניתן בה פס"ד.

7. הנתבעות 1 ו-2 ,מבטחות המיכלית, טענו בהגנתן, כי בזיקה לנגרר אין מדובר בתאונת דרכים, ומעבר לכך הכחישו התובענה.

8. הנתבעות 3 ו-4 טענו בהגנתן כי התאונה המהווה תאונת דרכים. כמו כן טענו לעצם קרות האירוע, ואף הכחישו חבותן.

9. בתאריך 6.4.2010 הגישו הנתבעות 1 ו-2 בקשה לדחיית התובענה על הסף בטענה כי תביעת הניזוק כפי שהוגשה לבימ"ש השלום כמו גם ערעור שהגיש נדחו ומשכך יש לדחות גם תביעת התובע הבא בנעליו.

10. בתגובה שהגיש לביהמ"ש בתאריך 16.5.2010 הסכים התובע לדחיית התביעה וביקש לסכם לעניין ההוצאות ועוד באותו תאריך הוריתי על הגשתם.

טענות הצדדים לנושא ההוצאות

11. טוענות הנתבעות 1 ו-2 כי ראוי היה שהתובע יסכים לדחיית מועדי הגשת כתבי ההגנה באשר תביעת הניזוק בעת הגשת תביעה זו טרם הוכרעה לשם הקטנת הוצאותיהן. גם לאחר מתן פס"ד של בימ"ש השלום הדוחה תביעת הניזוק לא הסכים התובע לדחיית התובענה והוא עשה כן רק לאחר דחיית ערעור הניזוק מה שחייבן להגיש הבקשה לדחייה על הסף, שרק לאחריה הסכים לדחייה.

עוד הוסיפו כי ברור הנסיבות עוד קודם להגשת התובענה, היה מביא התובע למסקנה כי אין מקום להגישה בודאי שלא כנגד הנתבעות 1 ו-2, כאשר התובענה הוגשה לטעמן באופן שרירותי ולפיכך עליו לשאת בהוצאותיהן הריאליות במיוחד כאשר אינו מוותר הוא עצמו על הוצאות בהליכים בהם הוא זוכה לא לעניין הקרן ולא לעניין הפרשי ההצמדה והריבית.

12. הנתבעות 3 ו-4 הצטרפו לטיעוני הנתבעות 1 ו-2 והוסיפו, כי בנסיבות המקרה התובע חקר אף הוא את אירוע התאונה הנטען וחקירתו זו היתה בין יתר הסיבות לדחיית תביעת הניזוק ולכן יכול היה לראות תוצאות ההליך מראש. באשר לנתבעות 3 ו-4 טענו כי התובע ידע שאינן מהוות חלק מהתביעה שכן על האירוע חל כלל ייחוד העילה כעולה מחוק הפיצויים.